על קצה המזלג ...
ענף הטקסטיל, העוסק בייצור ובשיווק של בדים ומוצריהם (בעיקר ביגוד) הוא ענף מרכזי בתעשייה ובמסחר. בתעשיית הטקסטיל נכללים תחומים אחדים
· ייצור בדים
· ייצור סריגים
· ייצור ביגוד
בד הוא יריעת חומר רך העשוייה מסיבים טיבעיים או סיבים מלאכותיים. תעשית הבדים, הינה אחת התעשיות העתיקות בעולם. בעבר היה נהוג ליצור בדים בשיטות ידניות שונות. כיום נעשה ייצור הבדים במכונות משוכללות ומהירות.השיטות העיקריות ליצור בדים הן אריגה וסריגה. בד שנוצר באריגה נקרא אריג, ואילו בד שנוצר באמצעות סריגה נקרא סריג. בדים נבדלים גם על פי הסיבים מהם נוצרו. שיטה נוספת היא דחיסת סיבים, אשר יוצרת לבד.
סוגי בדים שונים
בד משי
העדויות הקדומות ביותר לסחר במשי הן ממצרים, משנת 1070 לפני הספירה. במאות השנים שלאחר שנה זו הגיע המשי לצפון אפריקה ולאירופה, באמצעות דרך המשי.
קיסרי סין שאפו לשמור בסוד את סוד ייצור המשי, כדי לשמור על המונופול הסיני בייצור. ניסיונות אלה נחלו הצלחה חלקית. מתיישבים סיניים הביאו את סוד ייצור המשי לקוריאה בשנת 200 לפנהס, ולהודו בשנת 300 לספירה. סוד ייצור המשי לא הגיע לאירופה עד שנת 550 לספירה, על אף שהרומאים סחרו במשי. על פי האגדה הבריח את סוד ייצור המשי לביזנטיון נזיר שעבד עבור הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. הנזיר הבריח את ביצי טוואי המשי בתוך מטה חלול.
ייצור משי - ייצור משי טבעי מבוצע על ידי איסוף הגלמים של טוואי המשי. הייצור מבוצע על ידי הרתחת הגלמים במים רותחים בעודם בחיים, וכך מאפשרים את פתיחת כל הסיב המצוי בגולם. אם הגלמים בוקעים בטרם הם נאספים ומורתחים, הפרפר היוצא מהם אוכל את הגולם וקורע את הסיבים. חוט משי אחד מופק משמונה סיבים הנשזרים יחדיו. כל פקעת עשויה מסיב באורך של כקילומטר אחד.
משי בצבע זהב מופק רק בעמק הברהמפוטרה, ונקרא מוגה. למשי מסוג זה יש אורך חיים ארוך - מעל 50 שנה, והוא נחשב היקר בסוגי המשי.
בד פשתן
פשתן או פשתה תרבותית (Linum usitatissimum) הוא צמח ממין הפשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה גידול עיקרי במצרים העתיקה. הפשתן הוא צמח חד-שנתי היכול לצמוח לגובה של 120 סמ. עליו ירוקים ופרחיו כחולים-בהירים ובעלי חמישה עלעלים. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה בקוטר של 5-9 ממ ובה נמצאים מספר זרעים חומים בגודל של 4-7 ממ. המונח פשתן מתייחס לא רק לצמח הפשתן, אלא גם לבד המופק מסיבי הצמח. בד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאד, הודות לסיבי הפשתן הארוכים. בעבר שמש ליצור כלי-מיטה לכן עד היום, בשפות רבות, המינוח מצעים ופשתן זהה (linen).
צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית אריגת פשתן. במסורת היהודית מוזכר הפשתן בהקשר לאיסור שעטנז חל איסור לערב באותו הבד סיבי צמר ופשתן מטעמי כשרות בטיסט. בטיסט הוא בד דק מאד, שקוף למחצה. ארוג לרוב מסיבי כותנה באריגת שתי וערב פשוטה (אריגת פשתן). משמש לחולצות קיציות אוריריות, כותנות לילה וממחטות. נקרא גם כותנה שווצרית. נקרא על שם האורג הצרפתי שייצר בד זה (Baptiste). קיימים כיום גם סוגי בטיסט מסיבים סנטטיים. אורגנזה הוא סוג בטיסט מכותנה שעבר שעבר טיפול בחומצה עד שהפך לשקוף ונוקשה.
בד סינתטי
בד סינתטי הוא בד אשר מיוצר מסיבים שאינם מופקים מצמחים או בעלי חיים. במקום זאת, מקור הסיבים בבד סינתטי בפולימרים שהופקו מתוצרי לוואי של נפט.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 יוצר לראשונה הניילון והיה לבד הסינטתי הראשון. במרוצת העשורים הטכנולוגיה התפתחה ומגוון הבדים הסינתטים גדל עד מאוד, ותכונותיהם נבדלות זה מזה. בחלק מהמקרים הצליחו מפתחי הבדים הסינתטים לחקות תכונות אשר עד כה היו נחלת הבדים הטבעיים בלבד.
בדים סינתטיים מוכרים אקרילן, דיולן, דיולן לופט, פוליאסטר ובד קורדרוי.
קורדורוי
הוא בד ממשפחת הקטיפה. הבד ארוג מסיבי כותנה בפסים ונחתך לאחר האריגה לרוחב פס רצוי.
קורדורוי נחשב לבד חזק ועמיד מאוד ושימש בעבר לבגדי עבודה. כיום משמש למעילים, לחליפות מחויטות, לחצאיות ולבדי ריפוד. קורדורוי מיוצר בפסים ברוחב שונה, בהתאם למקור הבד ובהתאם למקור גם השם
מנצ'סטר - בד כבד בעל פסים רחבים מאוד - כ-2 ממ - על שם מקום הייצור המקורי, מנצ'סטר שבאנגליה.
קורדורוי - בד בעל עובי בינוני עם פסים ברוחב 1 ממ.
ג'נטלרוי - בד עדין בעל רוחב פסים משתנה ולעתים בדוגמת משבצות, משמש לחולצות ולשמלות.
לבד
הוא בד רך לא ארוג עשוי מסיבי צמר שנדחסו יחד במכבש בחום גבוה. איכות הלבד נקבעת לפי אורך סיבי הצמר ממנו נוצר, ככל שהסיבים ארוכים יותר כן הלבד עמיד יותר. הלבד משמש לייצור כובעים, נעליים, בדי איטום ולקישוט בעבודות אפליקציה. כיוון שאינו ארוג ניתן לגזור אותו בלא שייפרם לכן משמש לאפליקציות ולייצור בובות.
בד יוטה
יוטה הוא סיב צמחי ארוך, רך ומבריק שניתן לטוות לפתיל גס וחזק. את היוטה מפיקים מצמחים מהסוג מלוכיה (Corchorus). היוטה הוא אחד מהסיבים הטבעיים הזולים ביותר והוא שני רק לכותנה בכמות ובמגוון השימושים. סיבי היוטה מורכבים בעיקר מצלולוזה וליגנין. את היוטה אוספים בעונה הגשומה והוא גדל באופן המיטבי באקלים חם ולח. היצרניות העיקריות של יוטה הן הודו, בנגלדש וסין. סיבי יוטה משמשים בעיקר לשם הכנת בד המשמש לאריזת כותנה גולמית ולהכנת שקים ובד גס. נוהגים גם לשזור את הסיבים בוילונות, מושבי כיסאות, שטיחים, בדים מיוחדים (hessian cloth) וכבסיס ללינולאום. כיום מחליפים את היוטה בחומרים סינתטיים, אולם עדיין משתמשים ביוטה כאשר יש צורך בחומר מתכלה, כמו למשל מיכלים לשתילת עצים צעירים, אותם אפשר לשתול יחד עם המיכל מבלי להפריע לשורשים, או שיקום קרקע, שם משמש בד היוטה למניעת סחיפה כל זמן שהצמחיה הטבעית עדיין לא התפתחה.
בסיבים משתמשים (לעתים בתוספת סיבים מסוגים אחרים) כדי להכין פתילים וחבלים. בדלי יוטה - הקצוות הגסים של הצמח, משמשים כדי לייצר בד זול. עם זאת אפשר להשתמש בסיבים דקיקים של יוטה כדי להכין חיקוי למשי. ניתן להשתמש בסיבי יוטה גם כדי לייצר נייר. הדאגה הגוברת בשל כריתת היערות לשם שימוש בעץ להכנת נייר מדגישה את חשיבות היוטה כמקור חילופי. עיקר יצור בד היוטה נעשה בסביבות העיר כלכותה שבהודו ובמקומות הפזורים ברחבי בנגלדש. במשך שנים היה יצור היוטה חלק מתרבות בנגל. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חלק ניכר מהסיבים הלא-מעובדים יוצאו לבריטניה, שם הם עובדו בבתי חרושת בסביבות העיר דנדי (טווה יוטה היה מקצוע מוכר במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 1901), אך יצור היוטה פסק בסוף שנות השישים. בית החרושת אדמג'י בבנגלדש היה הגדול בעולם והכיל 1,939 נולי אריגה והעסיק 25,000 פועלים. מפעל זה נסגר על ידי ממשלת בנגלדש בשנת 2002 כיוון שהשיג רווחים נמוכים מדי.
כותנה
כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה. סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם. כותנה היא גידול נציל מאוד - רק כ 10% מהחומר הגולמי אובד במהלך עיבודה. לכשנוקתה והוסרו ממנה שאריות של שעווה וחלבונים, נותר פולימר טבעי של תאית טהורה. פולימר זה מאורגן במבנה סיבי הנותן לו כוח, עמידות וגמישות יוצאי דופן. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים. כותנה גדלה באזורים רבים בעולם, רובם בעלי אקלים חם. כיום נזרעים זנים המפיקים סיבים רבים יותר הודות לברירה מלאכותית. בשנת 2002 שטחי הכותנה נאמדו ב 330,000 קמר , שהפיקו 21 מיליון טונות כותנה. הכותנה המצרית, ההודית וזו הגדלה באוזבקיסטן ושכנותיה נחשבת לבעלת איכות גבוהה ביותר המתבטאת בסיביה הארוכים והנוחים לטוויה.
גידול הכותנה מסתמך רבות על דשנים ומדבירי מזיקים מלאכותיים, אך כיום מתפתחת נטייה גוברת להעדפת כותנה אורגנית. בישראל התפתח גידול הכותנה שכן ניתן להשקותה במי קולחין.
בעבר היה קטיף הכותנה מלאכה ידנית קשה, ובארצות הברית היה נחלתם של העבדים השחורים. כיום הקטיף והעיבוד ממוכן מראשיתו ועד סופו, ומתחיל בקטפת המפרידה את הכותן מהשיח, ממשיך בעגלת הביניים המובילה את הכותן למהדק, מכשיר זה המופעל בלחץ שמן בונה בעזרת משקולת הנעה על שרשראות ערימות מרובעות,אשר מכוסות ביריעות פלסטיק להגנה מן הגשם עד להובלתן למנפטה. במנפטה מופרדים הסיבים מהזרעים והתרמילים. מהזרעים ניתן להפיק שמן או להשתמש בפסולת המנפטה למאכל בהמות. את הסיבים טווים לחוטים ואורגים לבד, אותו ניתן למרצר, לצבוע ולעבד במגוון אופנים.
